Blog Layout

מאבקי כוח

שריי גלב

התנהגויות מפריעות נוצרות ברגע שהילד קולט שיש עניין מיוחד סביב משהו – למשל סביב האוכל. זה מעגל שמתחיל במקרה ראשון שהילד סירב לאכול > אמא / סבתא נלחצת ומנסה לדחוף לו עוד כפית בכוח >הילד מגביר את סירובו > האימא עוד יותר נלחצת והילד מקבל עוד יותר תשומת לב וחוזר חלילה.


לילד, כל תשומת לב היא תשומת לב. לא משנה לו אם היא שלילית או חיובית, העיקר שיש אקשן, משהו קורה, הוא רואה שהוא מצליח להפעיל את הסביבה, ולכן הפתרון הוא דווקא לא להתרגש ולשים מסגרת ברורה.


ההורים הם המנהיגים בבית, והם אחראים לקבוע את הכללים ולאכוף אותם. ההורה צריך להיות מודע לעובדה שגם באופן שבו הוא בוחר לאכוף את הכלל עובר מסר לילד. אם נעביר לילד מסר של כוחניות ואלימות (לאו דווקא פיזית) בבגרותו יהפוך הילד להיות כוחני ואלים וסביר שתהיה לו נטייה להתחבר לאנשים שמשתמשים באותם הכלים כמוהו (ז”א אנשים כוחניים ואלימים).


בעולם כוחני ותחרותי, כאשר ילדים שהוריהם גידלו אותם בבית כוחני ותחרותי, הופכים להורים, הם מעבירים את זה לילדיהם, ולכן הרבה ילדים כיום משיגים את תחושת השייכות דרך דפוס של מאבקי כוח.


התפיסה שאנחנו מסתובבים איתה היא שבעולם שלנו מי שחזק – צודק. אז אם העולם הוא ג’ונגל, ואני כהורה רוצה לתת לילד שלי את הכלים להצליח בעולם כזה המסר שאני מעביר לו אומר שצריך להיות כוחני.


כשילד חוזר מהגן ומספר לאמא שילד אחר חטף לו, דחף אותו, עשה לו…היא יכולה להגיד לו למה אתה לא מחזיר (וללמד אותו להיות כוחני) או שהיא יכולה להגיד לו בוא נדבר על זה ונחשוב ביחד מה אתה יכול לעשות כדי לפתור את זה (למשל: לפנות לסמכות במקום – להגיד לגננת, להחליט / להגיד לילד השני שאתה לא תהיה חבר שלו / תשחק איתו).


אמא שמגיל צעיר תמיד לימדה את הילד שלה “להחזיר” מתלוננת עכשיו, כשהילד הגיע לגיל ביה”ס, שהילד שלה מתערב ונכנס לכל קטטה שהוא נתקל בה, בין אם היא קשורה אליו ובין אם לאו. האם מפחדת פחד מוות מה יקרה כשיום אחד הוא יתקל במישהו חזק / אלים ממנו. במקרה הזה האם הכניסה את עצמה למלכוד הזה במסרים שהעבירה לילד. התפיסה של הילד שלה היא שהעולם הוא ג’ונגל. בג’ונגל החזק שורד. החזק הוא מי שמראה את כוחו, אז הוא יוצא לעולם וצריך כל הזמן להוכיח שהוא חזק. לכן, בכל הזדמנות שנקרית על דרכו הוא מוכיח את הכוח שלו. זה לא נגד ההורים, זה בשבילו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לצאת פראייר. זה מניע הישרדותי רגשי להשגת תחושת שייכות.


זה שהעולם שלנו כוחני ותחרותי זה לא אומר שאנחנו חייבים להשתתף במשחק. יש לנו בחירה. המסר שלנו צריך להיות – תבחר מי ואיפה אתה רוצה להיות, עם מי אתה רוצה להתחבר, עם האלימים / התחרותיים או עם “החננות”…


"אל תשנה את העולם, אבל אל תאפשר לעולם לשנות אותך."


אלפרד אדלר :" אהבה ושיתוף פעולה אי אפשר להשיג בכוח". אני יכולה להכריח את הילד לעשות מה שאני רוצה, באיומים, בכוחניות, בעונשים קשים. הוא ירגיש כנוע ומושפל ויחפש בהזדמנות הראשונה להחזיר לעצמו את תחושת הערך ולפגוע חזרה, או להחזיר לעצמו את ניהול חייו. וכך אני אגדל אדם כוחני, שרואה בחיים " ארץ אוייב". יפתח חרדות וכעס עצום על העולם.



כדי לצאת ממעגל מאבק הכוח, על ההורה לעשות בחירה אמיצה ולבחור לגדל את ילדיו באווירה מכבדת ומתחשבת שהערך החשוב ביותר בה הוא כבוד הדדי . כבוד לעצמך וכבוד לכל אחד מבני הבית. זו החלטה לא פשוטה עבור מי שתפיסת עולמו היא כי החיים הם ג'ונגל ורק החזק מנצח. אך המחיר בחיים שכאלה הוא כבד מנשוא.

By שריי גלב February 24, 2022
כעס= כאן עושים סדר כעס אנחנו אומרים ולא מתנהגים . לכן ברוח ניהול הכעסים: השאיפה- לנהל את הכעס ולא שהכעס ינהל אותי! אז מה עושים: לקיחת פסק זמן- כדי לברר מה באמת עומד מאחורי הכעס שלנו. מיקוד הכעס- חשוב שנמקד את הכעס להתנהגות ועובדות ולא נעבור להכללות ולעבר- ” תמיד” “אף פעם”. ונמנע מעלבונות ומהגזמות. תמיד נפתח בחיובי- ונמשיך בשפת “האני”. “אני מעריכה את .. . קשה לי עם…אני כועסת מאד על” למצוא את הזמן המתאים - לא סמוך מדי להתרחשות כשהכל עוד טעון, ולא בעיתוי רחוק מדי, כשזה כבר לא רלוונטי ופרטים נשכחו. מסר האני: “כשהגעתי הביתה וראיתי את הבלגן, כעסתי ונפגעתי נורא.” ולא – ” אתה ממש חסר אחריות ובלגניסט”. נשאיר מקום לתיקון ותקווה: ע”י כך שנאמר את צרכנו ורצוננו, ולא רק את מה שאנחנו לא מרוצים ממנו. נמנע ככל האפשר מלבקר על דברים שאין אפשרות לשנותם . למשל: ” אתה כזה מסורבל” לילד איטי, ” אתה לא יכול לדבר ברור” לילד מגמגם. ” תשב כבר בשקט” לילד היפראקטיבי” …..
By שריי גלב February 24, 2022
כמה טיפים לגבי פרידה מהילדים לפני נסיעות ארוכות, או הורים שטסים הרבה לחו”ל במסגרת עבודה…לילדים עד גיל 3 אין תפיסה של מימד הזמן. כדי להמחיש לילד מתי אבא חוזר אפשר להשתמש במדבקות, למשל אבא נוסע לשבוע, נותן לילד 7 מדבקות ואומר לו “כל יום תדביק פה מדבקה אחת, וביום שיגמרו המדבקות אבא יחזור הביתה”. אם זו נסיעה לחו”ל או מילואים ולא מתאפשר להורים לדבר עם הילד, מכינים מראש קלטת וידאו לכל יום, ובה מצלמים ההורים את עצמם מקריאים סיפור לפני השינה, ומדברים לילד, אומרים לו שאוהבים אותו, מציינים דברים יוצאי דופן (למשל אם זה נופל על חג או משהו שיודעים שקורה באותו יום). כשההורים מדברים אל הילד מתוך הטלוויזיה הילד שומע את הקול שלהם ורואה אותם וחש שהם נמצאים איתו. יש ילדים שמאוד עוזר להם להסתובב עם תמונה של ההורה. מספיק זמן לפני הנסיעה מכינים את הילד מראש (לא ברגע האחרון) “אמא ואבא נוסעים לחופשה ואתם תישארו עם סבתא רחל”. שהילדים יהיו שותפים לכל התהליך, ידעו בדיוק מה הולך לקרות. אם האופציה קיימת אפשר לשאול אותם מה הם מעדיפים, שסבתא תבוא לישון איתם בבית או ללכת לישון אצל סבתא. אפשר לשאול אותם מה הם היו רוצים כדי שיהיה להם נורא כיף…(שסבתא תראה להם כל ערב קלטת מסוימת, או תקרא סיפור, או תכין אוכל מסוים שהם אוהבים…) לשאול אותם מה נחוץ להם? (לקחת איתם את הדובי והחיתולי). תמיד עדיף שהילדים יישארו ביחד ולא יתפצלו, וכן, לשמור על שגרת סדר היום (הגן / הביה”ס) במידת האפשר. ילד שלהוריו אין בעיה עם הפרידה, לא יתרגש מזה. לעומת זאת לילד שהפרידה מאוד קשה לאמא…והיא דואגת ולחוצה – יהיה מאוד קשה.  סיכמה וערכה מקורס הורות: מיה צור
More Posts
Share by: