מאבקי כוח

התנהגויות מפריעות נוצרות ברגע שהילד קולט שיש עניין מיוחד סביב משהו – למשל סביב האוכל. זה מעגל שמתחיל במקרה ראשון שהילד סירב לאכול > אמא / סבתא נלחצת ומנסה לדחוף לו עוד כפית בכוח >הילד מגביר את סירובו > האימא עוד יותר נלחצת והילד מקבל עוד יותר תשומת לב וחוזר חלילה.

לילד, כל תשומת לב היא תשומת לב. לא משנה לו אם היא שלילית או חיובית, העיקר שיש אקשן, משהו קורה, הוא רואה שהוא מצליח להפעיל את הסביבה, ולכן הפתרון הוא דווקא לא להתרגש ולשים מסגרת ברורה.

ההורים הם המנהיגים בבית, והם אחראים לקבוע את הכללים ולאכוף אותם. ההורה צריך להיות מודע לעובדה שגם באופן שבו הוא בוחר לאכוף את הכלל עובר מסר לילד. אם נעביר לילד מסר של כוחניות ואלימות (לאו דווקא פיזית) בבגרותו יהפוך הילד להיות כוחני ואלים וסביר שתהיה לו נטייה להתחבר לאנשים שמשתמשים באותם הכלים כמוהו (ז”א אנשים כוחניים ואלימים).

בעולם כוחני ותחרותי, כאשר ילדים שהוריהם גידלו אותם בבית כוחני ותחרותי, הופכים להורים, הם מעבירים את זה לילדיהם, ולכן הרבה ילדים כיום משיגים את תחושת השייכות דרך דפוס של מאבקי כוח.

התפיסה שאנחנו מסתובבים איתה היא שבעולם שלנו מי שחזק – צודק. אז אם העולם הוא ג’ונגל, ואני כהורה רוצה לתת לילד שלי את הכלים להצליח בעולם כזה המסר שאני מעביר לו אומר שצריך להיות כוחני.

כשילד חוזר מהגן ומספר לאמא שילד אחר חטף לו, דחף אותו, עשה לו…היא יכולה להגיד לו למה אתה לא מחזיר (וללמד אותו להיות כוחני) או שהיא יכולה להגיד לו בוא נדבר על זה ונחשוב ביחד מה אתה יכול לעשות כדי לפתור את זה (למשל: לפנות לסמכות במקום – להגיד לגננת, להחליט / להגיד לילד השני שאתה לא תהיה חבר שלו / תשחק איתו).

אמא שמגיל צעיר תמיד לימדה את הילד שלה “להחזיר” מתלוננת עכשיו, כשהילד הגיע לגיל ביה”ס, שהילד שלה מתערב ונכנס לכל קטטה שהוא נתקל בה, בין אם היא קשורה אליו ובין אם לאו. האם מפחדת פחד מוות מה יקרה כשיום אחד הוא יתקל במישהו חזק / אלים ממנו. במקרה הזה האם הכניסה את עצמה למלכוד הזה במסרים שהעבירה לילד. התפיסה של הילד שלה היא שהעולם הוא ג’ונגל. בג’ונגל החזק שורד. החזק הוא מי שמראה את כוחו, אז הוא יוצא לעולם וצריך כל הזמן להוכיח שהוא חזק. לכן, בכל הזדמנות שנקרית על דרכו הוא מוכיח את הכוח שלו. זה לא נגד ההורים, זה בשבילו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לצאת פראייר. זה מניע הישרדותי רגשי להשגת תחושת שייכות.

זה שהעולם שלנו כוחני ותחרותי זה לא אומר שאנחנו חייבים להשתתף במשחק. יש לנו בחירה. המסר שלנו צריך להיות – תבחר מי ואיפה אתה רוצה להיות, עם מי אתה רוצה להתחבר, עם האלימים / התחרותיים או עם “החננות”…

"אל תשנה את העולם, אבל אל תאפשר לעולם לשנות אותך."

אלפרד אדלר :" אהבה ושיתוף פעולה אי אפשר להשיג בכוח". אני יכולה להכריח את הילד לעשות מה שאני רוצה, באיומים, בכוחניות, בעונשים קשים. הוא ירגיש כנוע ומושפל ויחפש בהזדמנות הראשונה להחזיר לעצמו את תחושת הערך ולפגוע חזרה, או להחזיר לעצמו את ניהול חייו. וכך אני אגדל אדם כוחני, שרואה בחיים " ארץ אוייב". יפתח חרדות וכעס עצום על העולם.



כדי לצאת ממעגל מאבק הכוח, על ההורה לעשות בחירה אמיצה ולבחור לגדל את ילדיו באווירה מכבדת ומתחשבת שהערך החשוב ביותר בה הוא כבוד הדדי . כבוד לעצמך וכבוד לכל אחד מבני הבית. זו החלטה לא פשוטה עבור מי שתפיסת עולמו היא כי החיים הם ג'ונגל ורק החזק מנצח. אך המחיר בחיים שכאלה הוא כבד מנשוא.