מותק הילדים הצטרפו…ואז, לאן פנתה האהבה?

זוגות רבים חווים קושי ותסכול במהלך השנים הראשונות לנישואים שלהם. קושי מבלבל הנובע דווקא מהרגעים הכי שמחים בחייהם, כגון לידת ילד ראשון או אפילו עוד קודם,ממש בתום טקס הנישואין. חשוב להבין כי אלו קשיים טבעיים המאפיינים התפתחות של קשר ועל כך המאמר הזה

זוג צעיר חי יחד בדירה שכורה, לאחר כשנתיים החליטו למסד את הקשר כיוון שחייהם זרמו בהרמוניה טובה וחברות אמיצה. ההכנות לחתונה האמורה להיות פסגת אושרם, לוו במתחים וחיכוכים מפאת ההתרגשות הרבה והרצון שהחתונה תעבור בהצלחה ובשלום. הרגע המרגש הגיע ומתחת לחופה ענד החתן לאהובתו את טבעת הנישואין. נשיקה לוהטת ואחריה ספירת הצ’קים המסורתית. ירח הדבש עבר כמתוכנן ואז לפתע החלו לצוץ מריבות ומאבקי כוח שלא אפיינו את הקשר קודם. בני הזוג נותרים המומים ,כואבים, ובעיקר לא מבינים את המתרחש ביניהם. וכאן המקום להאיר נקודה חשובה זו למען הזוג הטרי שלנו

מיד לאחר הענקת ה”שייבה”, מתורגם במוחנו העובד בתבניות שסודרו עוד בתקופת ילדותנו- הגדרות התפקיד. מה זה אומר בעיניי להיות אשת איש, בעל, זוגיות, משפחה. כל עוד היינו חברים וגרנו יחד, התפקיד היה שונה. אך עכשיו אתה בעלי ולכן בתבנית שלי בעל אומר: מפרנס, כל יום אתה בבית עד חמש, שותף לניקיונות וכו’. לא ציפיתי זאת ממך כשהיינו חברים וחיינו יחד, בל כבעלי…. ואילו אתה, בעבורך למשל אשתך לא תלך במחשוף נדיב, זה לא יאה לאשת איש. “עכשיו את נשואה אז תכבדי את המעמד”. לכן, הפיתרון הברור לחיכוכים אלו זה פשוט לדבר.לשתף אחד את השני בציפיות שלי להגדרות התפקיד: בעל, אישה, הורה, חמות וכו’. ולנסות להגיע להבנה, כי כבוד הדדי זה הכבוד לשוני שבינינו. ואם הזוג מתקשה, כי אכן זהו מהלך לא פשוט הדורש כנות, נכונות פתיחות ובעיקר הרבה מודעות עצמית ויכולת הקשבה אמיתית, אז מומלץ שייפנו לקבל הדרכה וכלים כיצד להגיע להסכמים הבנה בדרך מכבדת שתמנע את המריבות הצורבות והכואבות

צומת נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת היא דווקא בשיא האושר, עם לידת הילד הראשון. או ציטוט מדבריו של גבריאל מארקס, מחבר הספר “100 שנים של בדידות” שזכה עליו בפרס נובל:

“באהבה יש בעיה. כשאישה אוהבת גבר, ונולד להם תינוק, היא מעניקה לילד את כל מה שהעניקה קודם לבעלה. אז האמת היא שהנישואים ממשיכים עד להולדת הילד הראשון… ואז האישה מתחתנת עם התינוק וכל הציפיות שלך מהאהבה שבגללן נישאת הולכות לעזאזל”

גבריאל מארקס היטיב לחשוף את תחושתו הקשה של האב הטרי והבעל המובס שהדיחו אותו מהייחודיות והבלעדיות שבהם זכה כאהוב אשתו. כל תשומת הלב, המאמצים, הכוחות והאנרגיה של אהבת חייו אשתו הטרייה, מופנות כעת ליצור הקטן וחסר האונים ששוכב בעריסה הפעוטה, שלצד המיטה שפעם היתה פינת האוהבים שלהם. והתסכול הגדול שלו נובע גם מהעובדה שאין לו זכות לכעוס כביכול. על מי יכעס? על אשתו המותשת, עמוסת ההורמונים, העייפה, דואגת ונרגשת? או אולי על היצור הקטנטן שלבו נמס כשהוא מתבונן בו? כך נשאר הבעל המודח לבד בכעסו וכל ניסיונו הוא להדחיקו או להשתיק קול זה בתוכו

חשוב מאד לזכור פרט חשוב המתייחס דווקא לבריאותו הנפשית של הילד. מודל הזוגיות הראשון שהפעוט נחשף אליו ויצרוב את חותמו כמודל הזוגיות העתידית בחייו שלו, הוא מודל הזוגיות שיחווה מגיל 0 בבית הוריו. אותו זוג צעיר ומותש. לכן, למען בריאותו הנפשית ולמען הזוגיות הטובה בבגרותו חשוב שהוריו ידאגו מהיום הראשון לטפח זוגיות בריאה והרמונית כשבן/בת הזוג בעדיפות ראשונה. המסירות לילדים צריכה להיות כפועל יוצא של הזוגיות ולא על חשבונה או תוך כדי וויתור עליה.

לכן… במקום להיבהל מהמשבר, מתחושת הבדידות והאכזבה, יש לעשות תיאום ציפיות מחדש, לדבר על התחושות והרגשות, ולזכור שזוג טוב הוא לא זה שאין לו בעיות, אלא זה שיש לו את הכלים לפתור אותן יחד.

שריי גלב