מרד הנעורים

מרד הנעורים ?
גיל ההתבגרות הוא תהליך בו הנער והנערה עוברים ממצב של ילד למבוגר. סימניו כיום יכולים להופיע כבר בסביבות 10 +- וסיומו יכול להמשך עד גיל 30 בקירוב.
בוגר הוא אדם היודע להשתמש נכון בחופש הבחירה שיש לו, עצמאי כלכלית, בוגר פיסי ורגשי. משתלב היטב בשלושת מעגלי החיים: עבודה, משפחה וחברה.
הגוף:
קל לנו לראות את תחילת הסימנים לגיל ההתבגרות, לרוב השינוי הוא פיזי המאופיין בשינויים גופניים מאד מהירים. חזה אצל הנערות, שיעור אצל בחורינו הצעירים, פצעי בגרות המהווים מקור לתסכול רב, אגן מתרחב אצל הנערות כדי להכין להריון ולידה דבר המהווה גם הוא תסכול רב וכניסה לדיאטות מטורפות. גיל זה מאופיין בעוררות מינית חזקה.
המתבגרים מסתכלים בראי ומרגישים את בגידת הגוף ” הגוף שהכרתי מכין לי עכשיו כל יום הפתעה חדשה” והתחושה היא שהם מאבדים שליטה. הביטחון והמוכרות בגוף נעלמים ולא ברור מה תהיה הצורה הסופית, ברור שהדבר גורם לחרדה. ואז, המתבגרים משתדלים להיות בשליטה יום יומית על גופם ובודקים אותו כל הזמן: האם יצא פצע חדש, מה זה השיער הזה על הגוף פתאום? השמנתי מה עושים? לעיתים עד רמה של אובססיה.
מתבגרים רבים נוטים לישון הרבה ואז לא לישון בכלל, מחליפים בין הלילה ליום, ולעיתים בגלל השינוי ההורמונלי האדיר עלול גם להתהפך השעון הביולוגי.
החברה:
מבחינה גופנית מרביתם נראים ממש גדולים ומפותחים, אך בפנים מסתתר עדיין ילד וקשה לנו לראות את הילד בתוך הגוף הגדול הזה, ומאידך להורים רבים קשה לראות את הבוגר שהילד המתוק שלהם הפך להיות.
הילד לעיתים מרגיש גדול ולפעמים הוא מרגיש קטן עם כל הצרכים של הקטן: רוצה שיפנקו אותו, ידאגו לו ולפעמים חשוב לו מאד להיות זה שמחליט, שקובע ומורד, בעיקר בודק את הגבולות, מחפש ריגושים ואקסטרים.
בגיל זה חשיבות קבוצת החברים בני גילו עולה ומקבלת משנה תוקף ומשקל עצום. ” תפקיד” ההורים זה לעשות פדיחות. ” אל תתקרבו לחברים שלי” ” תרדו לי מהווריד” “אל תנסי להיות חברמנית, את לא!” ובעיקר ” אל תתערבו לנו”.
חלק מהצורך של המתבגר זה לפסול את דברי ההורה, הוא לא כמו ה” זקנים האלה” ( כל מי שעבר את גיל 25), ההורה צריך להיות שם לעיתים כדי שיהיה לילד על מי לכעוס ואת מי להאשים. למתבגר יש צורך שלא יבינו אותו כדי שיוכל לכעוס, להיפרד ולעשות תהליכים.
בשלב הזה בחייו הוא עובר את הספרציה- איניבידואציה, כלומר את השלב החשוב כל כך של הפרידה ממה שהכירעד כה: מההורים, מהילדות כדי למצוא את ה”אני” החדש, המשודרג, האותנטי והייחודי שלו.
חשיבה
המתבגר מקבל שדרוג של תוכנת השכל. הוא מסוגל להבין דברים חדשים ולהתחבר לחשיבה פילוסופית ומופשטת. מתעניין בנושא המוות, משמעות הקיום והחיים, מוסר וערכים והדבר גורם לו לשאול שאלות בהתאם. המתבגרים מגלים דברים חדשים והם בטוחים שהם גילו משהו חדש
” אתם הדור הישן, לא מבינים כלום..”. בגיל הזה הביקורת עולה ואיתה גם יכולת הזיהוי של הילד, ואנחנו ההורים מוצאים את עצמנו מול וועדת ביקורת נוקבת ולמרבה הצער, גם צודקת.
המתבגר עכשיו כבר לא מוכן שהדברים במשפחתו יתנהלו כפי שהיו כשהיה “קטן”, עכשיו זה כבר לא עובד בעבורו ככה והוא דורש שינוי יחס. ” החוקים שהיו כבר לא מקובלים עליי, אני השתנתי ולכן אני לא מוכן שתתייחסו אלי כמו לילד. אני דורש כבוד ויחס כמו למבוגר. שתסמכו עליי ותאפשרו לי עצמאות כמה שאני זקוק”
המתבגר דורש שיחולו שינויים ותזוזות בעבורו. משפחות רבות מתנגדות לשינוי והדבר גורם לחיכוכים ומריבות רבות.
לא פשוט לגבש חוזה חדש וזה מכניס לחיים מתח רב.
חייבים להכניס כעת את אלמנט התקשורת וההידברות על בסיס בוגר יותר, בגובה עיניים המכיל- שיתוף והתייעצות ובעיקר תיאום ציפיות והסכמים. כבוגר אל בוגר, אחרת, לא תהיה להורה השפעה או שליטה כלל על המתבגר. העולם הרגשי:
בתקופת ההתבגרות העולם הרגשי סוער, רעוע ולא יציב. התנודות והמצבים מאופוריה ” אני מלך העולם וכל יכול” לבין ” אני כזה אפס”, ללא כל סיבה נראית לעין עוברים מקיצוניות לקיצוניות.
הם עוסקים רבות בדימוי העצמי, במראה החיצוני, במצבם החברתי, ופערים גדולים בין האומניפוטנציה לבין האימפוטנציה.
בגיל הזה עסוקים רבות בשוויון ערך ובכבוד. ואין ספק שברוב המערכות שבהם המתבגרים נמצאים, האחראים המבוגרים אינם מתייחסים אליהם כלל בשוויון ובכבוד הראוי.
המשימה העיקרית:
המשימה העיקרית בשלב זה היא לסיים בהצלחה את התהליך. וההצלחה של ההורה היא להביא את הילד מתקופת הילדות לבגרות, כך שיוכל להסתדר לבדו ללא עזרת ההורה במעגלי האינטימיות- עם הזולת ועם עצמו, במעגל העבודה והחברה.
האלמנט שיעזור לו לעשות את זה- הוא הספרציה אינדיבידואציה שכבר הזכרתי.
הילד צריך לעשות 2 תהליכים במקביל:
ספרציה- סוג של ריחוק מההורים, נבדלות ” אני לא מוכן לשמור על אותה מערכת יחסים כמו מקודם, אני כבר לא רואה אתכם כמושלמים כמו שחשבתי פעם”, ואז, אחרי שהוא התרחק מההורים והתבדל יכול הוא לבדוק את רצונותיו, מה הוא אוהב ולגבש את תחושת הייחודיות ” לבחור את הדרך שלי ולא את הדרך שאתם בחרתם בעבורי” זוהי האינדיבידואציה. הדרך הנובעת מבחירה חופשית תוך כדי התנסות.
זהו תהליך קשה לשני הצדדים. איך אני מתרחק מההורים מבלי לאבד אותם, כמה ההורה מאפשר את התהליך החשוב או נפגע והורס את היחסים.
אך כדאי תמיד לזכור שלבסוף נגלה: ” שהילד עזב את הבית, אבל הבית לא עזב את הילד”, והוא ממש ממש דומה לנו.