התנהגות מפריעה

 

מהי התנהגות מפריעה?

על פי התיאוריה האדלרייאנית התנהגות מפריעה היא אותה התנהגות שאינה תואמת את חוקי החברה, הבית או ההיגיון הכללי החברתי. יחד עם זאת התנהגות מפריעה היא גם זו שמפריעה להתפתחות התקינה של הילד. ומדוע? זאת נבין מיד.

כתבתי במאמרים הקודמים כי הדבר החשוב ביותר לכל אדם, מרגע לידתו עד יום מותו היא להרגיש שייך: אהוב, משמעותי ובעל יכולות להתמודד עם משימות החיים. " תראו אותי, תתרשמו ממני" העיקר לא להיות שקוף.

כשתחושת השייכות הזו אינה מתקיימת במלואה ירגיש האדם חנוק כמו אין לו חמצן לנשימה. ואז הוא יעשה הכל, אבל הכל  כדי שיבחינו בקיומו ויקבלו אותו. ולכן, מרוב שעסוק הוא בקבלת ה"חמצן" הזה הוא לא פנוי לחיים, להתפתחות התקינה. הוא מחפש כל הזמן דרכים יצירתיות ( ואדלר טען כי הילד הוא יצור מאד יצירתי) כדי שיראו אותו, יכבדו אותו. ולכן הוא יאמץ לעצמו אסטרטגיות שונות ומשונות לכך.  אם נזכור שאין פרסומת שלילית יש רק פירסומת, נבין שאת הילד שמרגיש שקוף ממש לא מעניין אם ישימו לב אליו בכעס, ובעונשים או בשבח וחיבוק, העיקר שישימו לב אליו שיתייחסו.

וכך נוצרות להם התנהגויות מפריעות. לעיתים במקרה, כמו במקרה של ילדה שחיכתה בציפייה למסיבת החנוכה בגן, וכשהמועד הגיע כה התרגשה והתחבאה מאחורי שמלת אמה. האם שלא מכירה את בתה כביישנית החלה לשדלה להשתתף במסיבה. לשידוליה הצטרפו הגננת, הסבא והסבתא, וסייעות טובות לב. הילדה שמה לב בפליאה עד כמה ביישנות מעוררת סביבה מהומה ותשומת לב ומחליטה לאמץ רעיון זה. ולאחר כמה שנים אכן תהפוך הילדה לידה " ביישנית"… מאחר, שבתחילה אנחנו יוצרים הרגלים, אך לאחר זמן ההרגלים הופכים להיות אנחנו. הילדה התאמנה בביישנות כיוון שזו השיגה את מטרתה- שיתייחסו רק אליה. וכשמשהו עובד למה לוותר עליו? אנחנו משכללים אותו עוד ועוד… גם בבגרותנו. אותם התנהגויות שרכשנו בילדותנו ששרתו את המטרות שלנו, נמשיך בהם ביתר שאת, כל עוד הם ישרתו אותנו. בפעמים אחרות, הילד מחקה את אחיו הבוגרים או מי מחבריו בגן, ואם התנהגות זו משיגה את מטרתה הוא מאמצה לעצמו.

זכור לי מקרה של אישה צעירה מאד אצלי בקליניקה ש"סבלה " מהתפרצויות זעם קשות שהרסו כמובן את קשריה עם האחרים ועם בן זוגה. שאלתי אותה מתי הפעם הראשונה שהיא זוכרת שהיא קיימה מופע עצבני שכזה וזה עבד בעבורה. והיא מיד נזכרה שבהיותה בת חמש היא איבדה את הבובה האהובה עליה וביקשה אחרת במקומה. אביה הבטיח שלמחרת הם יקנו אחת חדשה,אך היא התעקשה שהיא רוצה כזו מיד, כשהיא לא קיבלה את מבוקשה, היא עשתה טנטרום קולני ( התפרצות זעם) הוריה חשו חוסר אונים ורצו מיד לרכוש את הבובה. ניצחונה זה פתח את עתידה כאדם כעסן בעל התפרצויות זעם בלתי נשלטות.

איך נזהה מהי התנהגות מפריעה?

היא חוזרת במעגליות, ואינה חד פעמית. היא לא במקום, לא בזמן ותובענית.

מעגל הקסמים של התנהגות מפריעה:

דוגמא: הילד מרגיש משועמם – מתחיל להציק להורה – ההורה מתייחסמיד להצקה בתחילה בנועם ואז בכעס – הילד מרגיש עניין ושמתייחסים אליו- בפעם הבאה שירגיש משועמם או שאין לו מספיק תשומת לב, שוב יציק .וחוזר חלילה.

חשוב להבין שהבעיה האמיתית היא לא ההצקה, אלא זה שהוא לא יודע להעסיק את עצמו.  ההורים בטעות, מתייחסים לבעיה המוצהרת והיא ההצקה ובכך מחזקים את ההתנהגות הבעייתית. חשוב לדעת להתעלם מההתנהגות המפריעה ולהתייחס לבעיה האמיתית, וזאת ניתן להבין כמובן בהדרכת הורים או בקבוצות הורים. זיהוי ההתנהגות המפריעה ודרכי ההתמודדות הנכונים איתה. וככל שהילדים צעירים יותר זה עובד כמו קסם, כמעט מידית. ככל שהילד התאמן יותר לקבל את מבוקשו, להשיג את מטרתו דרך ההתנהגות הזו, כך יקח זמן רב יותר לשנות זאת, אך בהתמדה זה עובד. באחריות.

יש 4 אסטרטגיות עיקריות להשיג את הרגשת השייכות ( תראו אותי אני פה) בצורה שלילית:

תשומת לב יתרה

מאבקי כוח

נקמה

וייאוש .

דרכי פעולה מועילות  להורים כדי לא לחזק אסטרטגיות אלה:

תיווך מראש מה אני מצפה, ומה אני מתכוונת לעשות באם הילד יבחר בהתנהגות הבעייתית. חשוב להבין, שאין ביכולתנו לשלוט על התנהגות הילד, אך ביכולתנו רק לשלוט על עצמנו. לדוגמא: הילד מתבכיין על כל דבר. אני יכולה לצווח עליו שיפסיק לבכות, אך אם הוא יבחר להמשיך בכך אני בבעיה שתוביל אותי לחוסר אונים ואז לזעם. ועדיין הוא יתבכיין. אך אם השכלתי להבין שאין ביכולתי לשלוט עליו ועל פיו, כל שעלי לעשות הוא ליידע אותו מה בכוונתי לעשות באם הוא ימשיך להתבכיין. למשל: אפסיק את השיחה עש שירגע, ואז אמשיך בשמחה לשוחח אותו. השליטה חוזרת אלי.

מומלץ לעשות תיאום ציפיות עם הילד, להתייעץ איתו ,ולנסות להגיע איתו להסכם המקובל על שניכם, ואת ההסכם מגבילים מראש  לזמן קצוב, כשבוע. אם הוא עובד נפלא, אם לא, משוחחים שוב ומנסים למצוא פתרון הולם אחר. כמו בכל הסכם בחיים חשוב שיהיה סעיף בו אנחנו דנים מה יקרה אם הילד לא יעמוד בהסכם שלנו? מה אז יהיה תוצאות מעשיו? מתוך הבנה הדדית שלא מתאים לי לכעוס ולהתעצבן. מומלץ שאת המחיר יקבע הילד מראש. חשוב לדעת שילדים נוהגים לתת מחירים קשים ובלתי סבירים כמו " אז בחיים אני לא אראה יותר טלויזיה, או אלך לחברים". עלינו להפוך את המחיר למשהו הגיוני כמו " אז נסכם שבאותו היום לא תראה טלויזיה".

מטלה שבועית
לזהות התנהגות מפריעה אחת בבית. לחשוב איך אפשר לעשות אחרת ולנסות ליישם בבית.