האם התאהבתי בך במקרה? על השדכן הסמוי בזוגיות

השדכן הסמוי- האם התאהבתי בך במקרה?

בבחירת בן הזוג משתתפים שני כוחות עיקריים:

הבחירה הגלויה-

פיזי- האם המראה שלו מוצא חן בעיניי? ה אם אני נמשכת לריח שלו ( מסתבר שלריח הגוף יש השפעה מכרעת בהתאהבות), משיכה לצורת התנהגות של האדם. לדוגמא- אם חשוב לי שיהיה אבא טוב לילדיי, ואני אבחין כי הוא רך ואוהב לקטנטנים ברחוב, נקודה לזכותו בדרך להתאהבות, חישובים כלכליים ומעמדיים. התאמה בצורת הבילוי ( לתשומת לב הבחורות שהולכות לחפש בחור בפאב, את באה כדי להכיר אבל שונאת פאבים, הוא בטוח שאת מתה על פאבים….) אלה חלק מהדברים הגלויים שאותם אנחנו יודעים.

צריך לזכור שהטבע גאון ויש לו פטנט נהדר כדי שנתחתן- ההתאהבות העיוורת. זאת "מחלה" לכל דבר. דפיקות הלב, חוסר תאבון, צמרמורת, רגישות גבוהה, בעיות שינה. דומה למצב פסיכוטי לגמרי.

זוג שעמד לפני גירושין, הוא התיישב בפני יועצת הנישואין בכבדות ואמר ” הייתי כזה אידיוט כשהתחתנתי איתה” והיא מיד הגיבה ” נכון, אבל הייתי עיוורת מאהבה ולא שמתי לב לזה”.

  1. אך יש את הכוח הנוסף והסמוי מהמודעות, נקרא לו ה”שדכן הסמוי”:

הוא בעצם "חוזה הנישואין "הלא מודע, שמטרתו לאפשר לי את תנאי השייכות שאני דורש עוד מילדותי. כלומר זוהי התחייבות הדדית לאפשר אחד לשני להרגיש משמעותי ובעל ערך כפי שהרגיש בבית הוריו.

לדוגמא: לרוב,הילד הבכור הוא אחראי,סמכותי ולכן ירגיש משמעותי כשייקח אחריות ויהיה בעל שליטה. לעומתו בת הזקונים- לרוב מפונקת, רגילה שמטפלים בה כולם. ברור שזה זוג מדהים לנישואין.

לכל אחד מאיתנו יש צרכים שאם הם יתמלאו הוא ירגיש טוב, אהוב, רצוי ומשמעותי.

אדלר בעצם טען כי החוזה הנכון שצריך לומר מתחת לחופה:

“הרי את מחויבת לאפשר לי להרגיש משמעותי ובעל ערך כפי שהרגשתי בבית הוריי”

ובכן האידיליה בין בני הזוג תימשך עד שמישהו יפר את תנאי החוזה הסמוי:

למשל, השוגר דדי והיפה מעיירת טיפוח.

הוא עשיר כקורח, נאבק בעלומיו האובדים זקוק לנערה צעירה שתהיה תלויה בו ובכספו, בתנאים אלו הוא מרגיש חזק ובטוח, ובעיקר משמעותי. היא לעומתו זקוקה לגבר חזק ואמיד שיוציא אותה מהמצוקה, גבר שיהווה בעבורה מקור לביטחון וסמכות. השניים נפגשים, כמובן מתאהבים והכל נפלא. עד שמישהו מפר את החוזה הסמוי. לדוגמא: האישה היפה הצעירה,בת טיפוחיו החליטה עם השנים ללמוד, או לפתוח עסק עצמאי. לפתע היא כבר לא תלותית, עכשיו היא עצמאית ובעלת דעות משלה. בעלה מרגיש נבגד. החוזה השתנה.הוא לא מרגיש כבר בעל ערך ובאמת משמעותי בעבורה. התנאים השתנו לרעתו. או דווקא, מופר החוזה מצידו כיוון שהשתנה מעמדו עקב הסתבכות כלכלית או בריאותית, והיא זו שחשה עתה שצרכיה לא מתממשים. זו הזדמנות נהדרת עבור הזוג לבדוק את צרכיהם החדשים, וליצור ” חוזה” זוגי חדש שיתאים לחייהם כיום. כל משבר כזה הוא הזדמנות לצמיחה זוגית, או להרס.

וכפי שהסבתות החכמות תמיד טענו וצדקו- אכן: הסיבה שבזכותה התחתנו תהיה הסיבה שבגללה נתגרש או לפחות נריב.

כיוון שאחד הדברים שהכי מעצבנים אותנו בבן הזוג, זה המחיר שאנחנו משלמים בעבור אותה תכונה שבגללה בחרנו בו.

לדוגמא: כשהתאהבתי בו סיפרתי לכל חברותיי איזה גבר מדהים הכרתי, אסרטיבי, יודע מה הוא רוצה, אפשר לסמוך עליו, חזק ועוצמתי. כעבור מס’ שנים אתלונן בפני אותן החברות על כך שבעלי הזה הוא בלתי נסבל. כוחני, עקשן, לא מתפשר. מה שאני לא רואה, היא העובדה שאלו אותן תכונות בדיוק, אך אני חווה אותן אחרת.

הוא לעומת זאת אהב בי שאני חברותית, מעניינת ותמיד שמח במחיצתי. עם השנים התלונה העיקרית שלו היא שאני כל הזמן עם חברות, בטלפון, זמינה לכולם והכל מעניין אותי מלבד לשבת איתו בשקט בבית.

הדימוי המתאים בעיניי למצב זה הוא הירח. יש בו צד אפל וצד מואר. אך זה אותו הירח תלוי מאיזה צד מתבוננים בו. כך, לכל תכונה שיש לנו ולבן זוגנו יש 2 צדדים: האפל והמואר. זו אותה התכונה, אך תלוי למה אני בוחרת להתייחס. וזו בחירה. האם אני מדגישה את היתרון של התכונה או דווקא בוחרת להתלונן על החיסרון שלה.

האם יש אפשרות לצמיחה בזוגיות במצב שכזה?

בתנאי ששני בני הזוג מתחייבים לצמיחה והרחבה של תנאי הזוגיות.

פרופ’ הנדריקס, מטפל זוגי שחיבר ספרים רבים בתחום הזוגיות ציין שכולם מחפשים בני זוג בעלי מערכת מסוימת מאוד של תכונות חיוביות ושליליות. באופן בלתי-מודע אנשים בוחרים את המועמד האידיאלי לפצות את עצמם על הפגיעות הרגשיות והנפשיות מתקופת הילדות. לפיכך הם בוחרים בן-זוג הדומה לאחד מהוריהם, בעיקר מבחינת התכונות השליליות.

התכונות שבגללן אדם בוחר בת-זוג הופכות לתלונות שעליהן הוא מתלונן. אדם חזק ומשרה ביטחון “הופך” לשתלטן.

ברגע שמודעים לסיבת הבחירה אפשר לנצל אותה לריפוי פצעי הילדות. זאת המשימה הזוגית – בני-הזוג מרפאים זה את פצעי הילדות של זה ואין מתנת אהבה גדולה מזאת. לדוגמה: כשדליה היתה ילדה, אביה טען תמיד שהיא שקרנית, חקר אותה, חשף את שקריה והעניש אותה. דליה הרגישה מושפלת, “מלוכלכת” ולא ראויה לאהבה. היום, כאישה, בן-זוגה חושד בה וטוען שהיא שקרנית. אם בן זוגה יחליט להאמין בה, לתמוך בה, לכבד אותה ולתת לה את מרחב המחיה הדרוש לה – כלומר להגיב אחרת מאביה – תוכל דליה לרפא את פצע הילדות שלה.