אווירה משפחתית

על פי הפסיכולוגיה האינדיווידואלית, ישנם  4 מרכיבים עיקריים המשפיעים על התפתחות הילד בתוך המשפחה:

אווירה משפחתית, מערך משפחתי, דרכי חינוך, ומודל ההורים .

אווירה משפחתית:

זוג הורים מגיעים כל אחד מבית אחר, עם סגנון חיים אחר, עם ערכים, דפוסי התנהלות ואווירה משפחתית שונים, אשר מהם הם מושפעים. הם מתחילים ליצור ביחד את האווירה המשפחתית שלהם עוד בטרם נולדו הילדים. לכל אחד מהם יש רעיונות וחלומות לגבי המשפחה החדשה שהוא מקים, והחזון הזה מלווה אותם בהנהגת המשפחה בעתיד. האווירה המשפחתית היא טביעת האצבע הייחודית של המשפחה הזו, האופי שלה, וזה דבר שקל לזהות, קולטים את זה מיד, ברגע שפותחים את הדלת, זה באוויר(ה)… איזה דפוס תקשורת יהיה בין בני המשפחה, איזה ערכים יהיו חשובים וכו’. מה שילדים צעירים חשים באווירה המשפחתית זה העולם מבחינתם וזה המודל שהם סופגים. ככל שהם גדלים ותלותם בהורים פוחתת הם נחשפים לבתים אחרים ומגלים מודלים אחרים ממה שהם מכירים אצלם בבית. האווירה לרוב אינה מודעת. פרופ' דרייקורס שהיה תלמידו הבכיר של אדלר וממשיכו טען כי מניסיונו עם אלפי משפחות, הוא שם לב  כי הדבר הראשון שהורים הצליחו לשנות בביתם לאחר ייעוץ משפחתי ,היה את האווירה המשפחתית .

ישנם סוגים שונים של "אווירה משפחתית":

אווירה תחרותית – הורים חושבים “אם לא נכין את הילד לתחרותיות איך הוא יתמודד עם העולם התחרותי בחוץ?” זה רעיון שמצמצם במקום להרחיב אפשרויות פעולה

אווירה של חסות יתר – המסר שעובר בבית – מסוכן לנסות דברים. ההורים מסתובבים עם תפיסה שהעולם הוא מסוכן וכל הזמן הם מזהירים את הילדים מפני תוצאות לא רצויות לפני שהן יקרו – מקדימים תרופה למכה. תזהר שלא תיפול, תיזהר שלא תקבל מכה, תיזהר שלא ייפול לך מהיד, תיזהר שלא יהיה לך קר, שלא תצטנן

אווירה ביקורתית – כל הזמן מסתכלים מה אחרים עושים לא בסדר. כל הזמן מעירים הערות. התפיסה היא שבחיים לומדים דרך מה שלא בסדר

משפחות שלא מדברות על רגשות – לא מפגינים חיבה בפרהסיה, אין מגע פיזי, לא מביעים רגשות

אווירה של כעס וניכור

אווירה של פירגון ושמחה, חום ואהבה

אווירה של בדידות וקור רגשי ועוד…

יש כל מיני רצפים כאשר כל משפחה נמצאת במקום אחר על הרצף

ביקורתיות———————————– עידוד וקבלה

ריבים וצעקות——————————- שקט ושלווה

דברנות————————————— שתקנות

תלותיות————————————– עצמאות

סדר וארגון———————————- בלגן

צריך לזכור שהמשפט הידוע "גם אחרי שילד יצא מהבית הבית לא יצא מהילד…" נכון במיוחד לגבי האווירה המשפחתית. כי הילד סופג את האווירה ואינו יכול להימלט ממנה.

נקודת ההתייחסות בכל מה שאבחר לעשות בביתי, היא תמיד תהיה הבית שבו גדלתי

גם ילד שבחר לעשות ההפך ממה שהיה אצלו בבית, זה עדיין ביחס לבית. שבו גדל.

אווירה משפחתית היא כמו סופרמרקט – הילד הולך בסופר ומסתכל על המוצרים שעל המדפים. אין לנו שום שליטה על איזה מוצרים הוא יבחר לשים בעגלה שלו, אבל אנחנו כן יכולים לשלוט על איזה מוצרים אנחנו מציעים על המדף – זו האחריות שלנו כהורים.